יופיים של דברים הסמויים מן העין ופותחים את הלב"

 

אני אוהבת יופי, מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי יופי. ולא דווקא יופי מקובל של שקיעת שמש או פרח בשיא פריחתו

יופיים של הדברים הקטנים, הבנאליים הנסתרים מן העין' תמיד כבשו את ליבי. יופי שיש לגלותו שאינו תופש במה ומצהיר הנני

הרי יופי נמצא בכל מקום, הוא דרכו של הטבע. יופי יכול לגעת בי בתוך תוך קרביי, יופי יכול לגרום לי להזיל דמעה. יופי מקרב אותי לאלוהי ופותח את ליבי

החיפוש שלי אחרי יופי והצורך להתחבר אליו הוביל אותי לעסוק ביצירה מגיל צעיר. היצירה אפשרה לי להיות עצמי, לתת ביטוי למה שקורה שם בפנים

בסך הכול כל עולמינו הינו יצירה מופלאה שכזאת

כך הגעתי גם ליפן, בעקבות היופי הזה שלא ניתן לתארו במילים. צילום של גן זן יבש שראיתי בזמן לימודי האומנות באוניברסיטה : חצץ, כמה אבנים עם טחב עליהם וריק מושלם'  נגע לי בפנים וקרא לי לנסוע רחוק רחוק בחיפוש אחריו- בחיפוש אחרי עצמי

הגעתי ליפן בשנת 1987, סקרנית, מלאת תשוקה ורצון לראות, לחוות, לדעת, לחוש בכל רמ"ח אברי. דבר לא נראה אז מפחיד, קשה, או בלתי אפשרי.                                                                      
נחשפתי שם ליופי שמלבד וואו אחד גדול לא היו לי מילים להביעו. גמעתי את היופי בעיני, נשמתי בריאותי, רציתי גם לגעת בו, לחוש אותו בידי, לחבור אליו ,להיות חלק ממנו,- ליצור ולברוא ולעצב אותו. להתערבב בו עד שלא יכירו מי זה מי

הרגשתי שם ביפן כאילו הייתי כבר מזמן ועכשיו חוזרת הביתה למקום מוכר, חם ומחבק

כך התחיל מסע אהבה של שנים שנמשך גם היום

התחלתי ללמוד כל מה שנגע בי בפנים, קליגרפיה, ציור דיו, נייר, הדפס עץ ועוד. לימוד בדרך המסורתית המקובלת, בתור אסיסטנטית שגדלה לצד המאסטרים. לימוד שמצריך הרבה שנים של התמדה, של להיות בדרך, ללא רצון לתוצאה או מטרה מוגדרת, דרך שמלמדת אותך לשים את עצמך בצד ולהתמזג ,להיות אחד עם העשייה. הייתה לי הזכות להיות חלק ממסורת שמועברת מדור לדור

שם ביפן, האהבה ליופי היא אבסולוטית, משהו שזורם בגנים, בהיסטוריה, ובמסורת ארוכת שנים. היפנים מקבלים השראה ויוצרים יופי מתוך הערצה והתבוננות עמוקה בטבע ובדרכו של עולם
בדת היפנית הקדומה, השינטו, יופי התחבר לרוחניות ויצירה לדיבור עם האלים

 

המורים שלי לימדו אותי לא רק טכניקות וידע , הם לימדו אותי, דרך, לימדו אותי סבלנות, התמדה, ובעיקר אמונה בדרכו של עולם. לימדו אותי שלפעמים יש להניח לדברים לקרות מעצמם כי הם במילא קורים ויקרו הרבה יותר טוב בלי התערבותנו

 

המורים שלי הראו לי שיש בי את היכולת ליצור דברים יפים שיגרמו למתבונן להתפעל ויפתחו את ליבו
הם הראו לי שכל אחד שרוצה יכול. וכך אני מאמינה ומעבירה הלאה לתלמידי