הסימנית- איזון 

ספטמבר

מזלו של חודש תשרי הוא מאזניים, והסימנית איזון היפנית נגזרת מהציור של מאזניים.

המזניים בראש השנה העברי מסמלים את שקילת המעשים הטובים כנגד המעשים הרעים שנרשמים לאדם בסוף השנה וגוזרים את דינו.

בציור  הסימנית אנו רואים קו מרכזי שמימינו ומשמאלו נשקלים דברים

דימוי שאולי מציע לנו לקראת השנה החדשה לשקול שוב את מעשינו, מחשבותינו ודרכינו בעולם ולמצוא מחדש את המרכז והאיזון שלנו.לבחור בדרך האמצע.

 הדבר הבטוח היחידי בחיינו הוא השינוי, אין לדעת מה ילד יום. החיים מציעים לנו כל כך הרבה אפשרויות ,מפגשים, הזדמנויות, החלטות וחוויות, שנדמה כי קשה להכיל . חופש הבחירה הוא כוחינו, גם הדחף והרצון ליצירתיות היא כוח משכר, אך לא בטוח ששני אלו תורמים לאיזון שלנו. בתוך הבליל הזה של חיינו ואינסוף האפשרויות אנו מנסים כל הזמן לשמור על יציבות ועל הדרך המאוזנת שלנו. המאזניים מאפשרים משקל ומדידה, דיוק ואיזון בין מימוש איכותי ונכון של האפשרויות העומדות לרשותינו לבין שימוש שלא במידה בכוחות שלנו. איזון יכול לדייק כל תחום מתחומי חיינו ולהפכו לנכון יותר לנו,האיזון הוא מאוד שברירי ודק, כמו לולין ההולך על חבל באויר .אך התהליך מאפשר זמן מצוין להתבונן אל תוך עצמינו ולבדוק היכן נוכל להעמיק ולהשביח את האיזון. בימים של שקילות ושיקולים מאחלת לכולנו זמנים של איזון ושלווה.

הסימנית -התמדה

אוקטובר

 

CONSTANCY ,COMMITMENT, DEDICATION, DETERMINATION

בפתחה של שנה חדשה, לאחר ששקלנו שוב את מעשינו, מחשבותינו ודרכינו בעולם, ואיחלנו וביקשנו לעצמינו בקשה לשנה החדשה, זה הזמן להתמיד בדרך לקראת הגשמת מטרתינו.

החודש בחרנו בסימנית התמדה ,

ההתמדה היא תכונה שמאפשרת  להמשיך בשקדנות, עקביות ועקשנות לא מתפשרת, למול הפיתוי להפסיק את המאמץ .

הסימנית התמדה מורכבת מציור שהוא קיצור של המילה לב בצד שמאל ולימינו למעלה קו- איצ'י שמשמעותו אחד, במרכז הסימנית של שמש/יום , ומתחתיה שוב איצ'י – אחד.

הציור מזכיר לנוו את פעימות הלב. הלב שהינו משאבה שעובדת בהתמדה להזרים את הדם לכל חלקי הגוף ....ש״התדמתו״ מאפשרת חיים. . ולמולו השמש שזורחת ושוקעת כל יום, יום ועוד יום ועוד יום כך בהתמדה כבר מילוני שנים.

 

הצלחה בכל תחום שהוא, קריירה, ספורט ,אמנות או עסקים, מחייבת התמדה. לרוב כשאנו פוגשים אדם שזכה לחוות הצלחה בחיים אנו ומייחסים הצלחה זו ל"כשרון מולד" "מזל" או "כי יש לו קשרים" ומתעלמים מהדברים האמיתיים שגרמו לאותו אדם להצליח.

 

הצלחה מתחילה אולי מתשוקה, עניין ואהבה לדבר מסוים, מהאומץ לחלום, להיות בעל חזון ולתת לדמיון דרור וליצירתיות לפרוח. מהגדרת מטרה ויעד וסלילת הדרך להגשמתה.

והדרך יש בה הרבה אימון, תרגול, עשייה, מאמץ, רכישת מיומנות וידע. הדרך דורשת מאתנו אמונה, אחריות ומחויבות. שימוש בכישורים שלנו , חיבור ושיתוף עם אחרים, ובעיקר התמדה.  חזרה על מה שעושים עוד ועוד ועוד....עשייה עקבית להגשמת היעד שקבענו. כשהכל קל וזורם ואבל גם כשניצבים לפנינו  מכשולים וקשיים. גם כשאני מלא בתשוקה אמונה עידוד ומוטיבציה  וגם כאשר אני נואש ולא "בא לי".

כמו טיפת מים שתמיס את הסלע, לא בבת אחת, אלא בטפטוף מתמיד ועקבי, גם אנחנו נוכל "להזיז את ההר" אם רק נתמיד...

 

בהתמדה(הצלחה)  לכולנו .

הסימנית - השתרשות 

נובמבר

 עונות השנה, הן חלק מחיי האדם ומשפיעות עליו.

 אביב -של פריחה ,התחדשות, יצירה ופריחה,

קיץ- הבשלה, הנאה מהתוצאה ובשלות,

סתיו - של סיום והתמעטות,

וחורף - מנוחה, התבוננות התכנסות והכנה.

 

בסתיו יש צורך להשתרש היטב, להכנס פנימה, להיספג ולהתחבר לליבה העמוקה ביותר שלנו, לשורשים, לבסיס ממנו אנו יונקים.  כך שנוכל להזין את עצמינו בחודשי החורף הקרים, ולעמוד יציבים בתנאי מזג האויר.

 

כמו הצמחים ובעלי החיים, גם אנחנו זקוקים לזמנים של השתרשות והתגבשות פנימית.  מתוך ההשתרשות נצא מחוזקים ומגובשים. ההשתרשות מאפשרת לנו התארכות והתרחבות. כדי  שנוכל להיות יציבים, לנוע בחופשיות ולקבל תמיכה בעתיד כשנצא לפרוץ ולפרוח.

 

השתרשות היא גם זמן של התבוננות לא של עשייה, של קשיבות למהלכי הרוח ולהשפעות החיצוניות והפנימיות, זמן חשוב של עמידה, סבלנות , הכלה , ריסון, טיפוח ויציבות.

 

מיקוד שמכוון אל נקודת מבט פנימית ומאפשר לבוא במגע עם המרכז שלנו, בחינה מחדש של מצבים ואפשרות לשינוי ולפריצת דרך ופריחה. אנו חייבים תמיד לחזור למקור טבעינו האמיתי לשם תחושת מימוש.

הסימנית מורכבת - בצד שמאל עץ ובצד ימין נכון, טוב .

עץ נכון חייב להיות  לו שורשים. חייב להשתרש בכדי להתארך ולהתרחב. 

 

 

 

 

.

הסימנית - אור 

 דצמבר

בחודש זה חוגגים ברחבי העולם חגים הקשורים לאור. 

מי מאתנו אינו מבקש להזמין אור לחייו?
גם היום בתרבויות רבות לאור יש קונוטציות חיוביות ונעימות: הוא מתקשר לאהבה, לשמחה, ליופי , לחום ולבהירות. גם הסימנית הסינית אור רומזת למובנים דומים ובנוסף מלמדת אותנו משמעויות נוספות ועמוקות על מושג האור. הסימנית מורכבת משני ציורים המופרדים בקו אמצעי מאוזן: למעלה קיצור של הסימנית "אש"- אש צוהלת ושמחה,מחממת לב וגוף, מעניקה מאור, ממיסה , מקרבת ומאחדת. מתחת לקו המפריד, ציור מקוצר של רגלי האשה, רגליים המחוברות לקרקע, לאמא אדמה, פתוחות ומסמלות איכות של רגישות וקליטה. האש שבסימנית מזכירה לנו שלפני שהומצא החשמל, היה האור מצרך נדיר בעל ערך גבוהה, ושנדרש מאמץ גדול להשיגו ולשמור עליו. בחיינו המודרניים, שבהם האור נגיש כל כך וניתן להשגה בלחיצה על מפסק, לא פעם אנו לוקחים את האור כמובן מאליו ושוכחים את הדרך להשגת האור.  

הסימנית- 

החלק העליון של הסימנית - הן ניצוצות האש. חלקה התחתון של הסימנית, רגלי האשה מלמד דבר מה נוסף. בתרבות שלנו אנו מקשרים לא פעם את המילה אור עם הזוהר החזק והמסנוור של השמש, אל לנו לשכוח שאור השמש החזק מדי יוצר גם צל ושלפעמים בשל עוצמתו הרבה אינו מאפשר לנו לראות את הפרטים. קל לנו גם לדמיין אור כבוהק הלבן והמלאכותי של נורת החשמל.  הקשר שרואה הפילוסופיה הסינית בין אור, אש ואשה מזכיר לנו שיש לאור איכות נוספת לא פחות חשובה: איכות נשית, רכה ומלטפת, אפילו רומנטית, כמו אור הירח או אורו של הנר. הסימנית מרמזת אולי גם על תפקידן של הנשים כנושאות האור, ולרמוז בעדינות לגברים שאשה היא גם אור גדול.
ואולי בימים חשוכים בהם איננו מסוגלים לראות את האור, במקום לחפש את האור בחוץ מומלץ לנו לפעמים לנסות ולהתחבר דווקא לאור הנשי שבנו, לאורינו הפנימי הרך והעדין, החם והמאחד, ולוותר על אש המלחמה, הצועק והמאיים להשתלט ולשרוף.

ולסיום סיפור קטן על אור שמקשר אותנו למשמעות נוספת של המילה : ההארה הרוחנית.
איש עיוור נפרד ערב אחד מחברו, ויצא לרחוב החשוך."קח איתך עששית " הציע לו החבר. "לשם מה?" שאל העיוור. "הרי אינני רואה דבר, ואין זה משנה אם אני הולך באור היום או באופל הלילה". "אני יודע שאינך רואה, " השיב החבר. "אולם אם אין לך עששית, מישהו עלול להיתקל בך". הסכים העיוור ויצא לדרכו כשהעששית בידו. לפתע, בעודו בדרכו ,נתקל בו אדם אחר, ושניהם נפלו אפיים ארצה. "האם אינך מבחין באור שלפניך?"שאל העיוור בתמיהה את האדם שנתקל בו. "הייתי מבחין , אבל העששית שלך כבויה!" השיב השני בתמיהה לא פחותה. כאשר אנו מנסים להגיע להארה באמצעות רעיונותיהם של אחרים, אנו דומים לעיוור שסומך על העששית שנתן לו אחר. האור האמיתי איננו אור שניתן לנו מבחוץ- אלא האור הפנימי שבתוכינו.

שיהיה לכולנו חג אורים שמח

הסימנית - אהבה 

פברואר

לא דיברנו עוד על אהבה. אבל מה לא נאמר עליה עדיין? היא אולי הנושא המדובר ביותר בין בני אדם בכל העולם, בכל הדורות. לעיתים נדמה כי אנו שוכחים את אהבת החיים הפשוטה: שוכחים לעשות את מה שאנו עושים ביום יום באהבה; שוכחים לאהוב את עצמנו ואת האחר. ומכיוון שאהבה היא החומר שמחבר אותנו אל העולם, בלעדיה אנו נותרים בודדים וגלמודים.

מה חשבו חכמי סין העתיקה  על האהבה?

הסימנית "אהבה" אינה פשוטה: היא מורכבת מארבעה ציורים שונים.

הציור התחתון מסמל את האמא, שרגליה נוגעות באדמה, מעניקות יציבות והזנה, והרחם שלה במרכז – מכיל, עוטף ומגדל.

מעל ציור זה, במרכזה של הסימנית, נמצא ציור שמשמעותו "לב": ציור פתוח, רך ורחב, הבנוי מארבע משיכות מכחול כמו ארבעת חדרי הלב.

מעל הלב מצוי ציור של גג, המסמל את המושג "בית": בית המעניק לנו הגנה, ביטחון ושייכות.

מעל הגג מצוירות נקודות: משמעותן של אלה היא "תוצרים", "ילדים" או "פירות".

כאשר מחברים את המושגים יחד, האמירה היוצאת מהם היא :"אהבה היא אמא וילד בבית כשהלב במרכז", או "לבה של אמא, כאשר הוא מוגן, מניב פירות של אהבה."

בחשיבה המערבית מקובל לחשוב על אהבה כעל קבלה של רגש חם. אנחנו רוצים להיות אהובים כדי שיקבלו אותנו ויעניקו לנו ביטחון, חום או תשוקה.

אבל סימנית יפה זו מראה לנו שאהבה משמעותה נתינה, ולא קבלה. שאם אנו מזמינים לחיינו אהבה, עלינו לתת אהבה כמו זו שאם נותנת לילדיה: אהבה נטולת תנאים, נטולת גבולות, מבלי לבקש תמורה.

עוד מדגישה הסימנית כי אהבה אמיתית היא תוצר של לב רחב ופתוח. רגש שבא מהלב ונוגע בליבו של האחר. היא אינה תוצר של המוח או של שיקולים אינטרסנטיים, אלא רגש כמו זה של האם, הנותנת את גופה ורחמה כדי לברוא ולהגדיל; שמתחלקת במזון שהיא אוכלת כדי להזין את העובר, ואינה מבקשת דבר בתמורה – אלא לראות אותו גדל ומתפתח. עצם הנתינה לאחרים, רומזת לנו הסימנית, תהפוך אותנו לבני אותו בית, לשייכים זה לזה, ותעניק לנו ביטחון והגנה.

נראה לי כי הסימנית רומזת לנו להתייחס כך לא רק לאחרים, אלא גם לעצמנו: להעניק גם לעצמנו פה ושם, לסלוח לעצמנו, לתת לעצמנו לגדול. רק כאשר נחוש כך כלפינו, נוכל לאהוב את האחר באותה דרך מעניקה ומקבלת.

ואולי משמעותה של סימנית זו, שרגליה באדמה וסופה בפירות שעל העץ, היא גם שעלינו לחיות את חיינו מתוך אהבה לעולם כולו, על כל יציריו: החל מהפרח הפורח, וכלה בכלבו של השכן הנובח תחת חלוננו.

וכדי לסיים במילים של אהבה, הנה שיר אהבה יפני מקסים מהספר "זמורת דובדבנים" מאת אוריאל עקביא: "דומה אהבתי לבאר עמוקה / שואבת בת הכפר ממי הבאר / דולה ושואבת / ואין הבאר חדלה את מימיה."

הסימנית אישה.

מרץ 

הסינים הקדמונים העבירו את המהות הנשית לצורת הסימנית.

רכה, עגולה, כשהדבר המייחד שלה הוא הרחם (החלל בתוך הסימנית)

כלומר מה שמייחד את האישה מהגבר היא היכולת ללדת, לברוא ולתת חיים.

רגלי האישה יציבות ״ונטועות״ בקרקע, וידייה פשוטות לרווחה מוכנה להכיל ולהושיט עזרה.

  • Facebook Social Icon
  • Pinterest Social Icon
  • Instagram Social Icon

  2016 מרכז שודו לקליגרפיה ואומנות יפן